הלוויתו תתקיים, מחר, יום ג', 16.6.2015, בשעה 15:00, בבית הקברות, קריית שאול.
באופן לא צפוי ופתאומי, נפטר הבוקר (15.6.15) האמן והאכיטקט, נעם בן חורין, בביתו , אשר בתל אביב.
נעם בן-חורין , נולד בישראל בשנת 1953, גדל בקיבוץ נוה איתן, בוגר האקדמיה לעיצוב ואמנות, בצלאל, ירושלים – 1982. בוגר לימודי תואר שני בתיכנון אורבני, האקדמיה לעיצוב ואמנות, בצלאל, ירושלים-2014. מאז תום לימודיו הציג תערוכות רבות בישראל ובאירופה: ביניהן 9 תערוכות יחיד ו-8 תערוכות קבוצתיות.
את נעם אני מכיר מזה שנים רבות וידידות גדולה התפתחה בינינו ברבות השנים.
מודה, נעם הוא לא רק צייר מוכשר ויחודי בנוף הציור הישראלי (ועל כך ארחיב בהמשך) הוא גם ארכיטקט מוכשר. אדם סקרן, דעתן ורגיש לעוולות הרשות וניצול זכויות הפרט.
במהלך השנים אני סייעתי לנעם בקידום תערוכותיו , שהאחרונה בהן הוצגה בחצר ביתו, (לילנבלום 12, תל אביב) השוכן בסטודיו ההיסטורי של הצלם אברהם סוסקין, לה קרא: 'תחנות ציורים' 2007-2014 , ונעם, סייע לי רבות בתכנון המשרדים אליהם עברתי במהלך השנים.
אני מבקש לשתף אתכם בטקסט שכתבתי לרגל תערוכתו האחרונה, בתל אביב, בה ניתן ללמוד מעט על יחודו של נעם כצייר ואיכות עבודותיו.
בהזדמנות זו אני רוצה להביע את השתתפותי בצערם הגדול של בני משפחתו, בראש וראשונה: רותי סופר, בת זוגו לחיים ומי שחוותה עימו חיים עשירים ומורכבים, שלושת ילדיו, אחייניו ושאר, קרובי משפחתו, חבריו ומכריו הרבים.
יהי זכרו ברוך.
תערוכתו של הצייר והארכיטקט נעם בן- חורין, 'תחנות ציורים' 2007-2014, תיפתח בחצר הסטודיו ההיסטורי של הצלם אברהם סוסקין, מי שכונה "הצלם של תל אביב", ברח' לילינבלום 12, תל אביב, ביום חמישי 10.7.14, בשעה 19:00.
התערוכה תוצג עד 31.7.14.
מזה מספר שנים מתגורר נעם בן- חורין בדירה, ששימשה כסטודיו ההיסטורי של הצלם התל אביבי הנודע, אברהם סוסקין, מי שתעד את ראשיתה של תל אביב-יפו ובתוך כך את האירוע ההיסטורי של הגרלת המגרשים לאחוזת בית (לימים העיר תל אביב- יפו) , ב11 באפריל 1909 . את תערוכתו החדשה בחר בן-חורין להציג בחצר ביתו, או ליתר דיוק בגינת הבית, כמחווה לצלם הנודע. בתערוכתו מציג בן- חורין קבוצת עבודות שנעשו על ידו בין השנים 2007-2014, ציורי שמן על בד, המהווים למעשה "נופי ילדות", זכרונות ורשמים מתקופת היותו ילד בקיבוץ נוה איתן, בעמק בית שאן. נופים אלו מתערבבים בנוף האורבני של תל אביב ויוצרים יחדיו סימפוניה פסטוראלית של 'קולות הנפש', המורכבת מהלך רוח עכשווי, אימאג'ים חולפים, מהדורת חדשות – כל אלה משתלבים ומתגבשים בציוריו של נעם בן-חורין ליצירה מופשטת עד מופשטת-למחצה, המושכת את המתבוננים בה לעומקים כמו-אין-סופיים.
אפקט מיוחד זה יוצר בן-חורין בדרך שהוא מכנה "יצירה במסכים". העבודה בשכבות, הוא מגלה, לקוחה בעצם מעולם המחשבים: "במחשב פותחים 'חלון' ועוד 'חלון'; מכאן הלכתי עוד צעד – אינני מכסה שכבה אחת באחרת בצורה אטומה, אלא יוצר רצף של מעגלים אין-סופיים. ומתוך הרצף הזה אני בוחר מה להדגיש". היצירה של רצף צורות משמשת אותו בחתירתו לשלמות, לחיבור כמו זה המתקיים בטבע; קצה של רעיון מתחבר למשנהו, אימאג' אחד מכיל את האחר. בתהליך העבודה, בן-חורין אינו מערבב את הצבעים על הבד. העירוב נוצר בעת שמסך עולה על מסך וכך ניתן להבין מה שייך ל"עבר הרחוק" של הציור, מה ל"עבר", מה ל"הווה". שכן, כל דבר מתקשר למשנהו ואין, בעצם, "התחלה". הדבר דומה, אומר בן-חורין, לכך ש"בארץ היה נדמה שאם מחליפים את שם המשפחה, הכל מתחיל מהתחלה". כך עשה גם אביו, שעברת את שמו, מאוסטרייכר כנכט, לבן חורין. אבל למעשה, אומר בן-חורין, "לכל היותר אפשר להתחיל מנקודת התייחסות חדשה, שבוחרים בה".
מאפיין בולט ביצירתו של בן-חורין הוא השילוב של קומפוזיציות דחוסות, בצד צבעוניות בהירה ואופטימית; הפרדוקס הזה הוא אחד מסודות כוחם וקסמם של הציורים. בן-חורין טוען , כי הקומפוזיציות הדחוסות עד כדי מחנק מבטאות לדידו התכנסות פנימה, בתוך עצמו, לצבירת אנרגיה, עיבוד האירועים ויציאה אל הבד. ההקפדה על אסתטיות הציור, מטרתה לתקשר בבהירות, ללא התלהמות. הצבעים הפסטליים, העזים לפעמים, משמשים אותו לתיאור תחושותיו בזמן נתון.
בן- חורין אינו משאיר דבר ליד- המקרה. הספונטניות שלו מתוכננת היטב. יצירתו היא כספר שכתיבתו אינה מסתיימת; ציור אחד מוביל למשנהו, תוך כדי דיאלוג מתמיד עם הקהל.
תהליך היצירה שלו כמוהו כתהליך של כתיבת סיפור. הוא מיטיב לזכור אימאג'ים וסצינות עוד מילדותו המוקדמת, כתמי צבע, ריחות, תחושות וטעמים – הוא אוגר בתוכו למעין ספרייה ענקית שממנה הוא דולה פרקים פרקים ומרכיב מהם, בכל פעם מחדש, סיפור אחר. "רק אמצעי המבע שלי משתנים", אומר בן- חורין.
בן-חורין מספר, כי בראשית דרכו האמנותית עסק בניסיונות ממושכים מאוד בבחינה של קו ונקודה ומה שנוצר ביניהם. "כשהתחלתי לצייר אבסטרקט, זה בא לידי ביטוי. עם הזמן נעשיתי מודע לכך שאני יוצר שפה של אימאג'ים והשתמשתי בהם כשפה שבה אני כותב".
תהליך היצירה עצמו, הוא אומר, מושפע ישירות מן המתרחש סביבו. "ספגתי מכל מה שקורה בארץ. אם זה רשמים מהשואה ואם אלה החיים היום-יומיים. לפעמים שיר המושמע ברדיו, או מהדורת חדשות, עשויים להביא לשינוי או להדגשת אלמנט מסוים בציור".
הוריו של בן- חורין עלו לארץ בשנות השלושים ורוב בני משפחותיהם הושמדו בשואה. הם עצמם גידלו את שלושת בניהם בקיבוץ נוה איתן. לדברי בן- חורין, כמי שגדל בעמק שבו הרבה מאוד עצים, ומים זורמים, וטיולים בטבע, מסקרנת אותו המשמעות שיש לעצים בארץ. אלמנט זה אכן בא לידי ביטוי ביצירתו.
בעבר צייר בן- חורין לא פעם על דיקטים, כיסאות או קרשים. תחילה עשה זאת בשל אילוצים תקציביים ואחר כך, כשראה כי טוב, מבחירה. כמו כן צייר על ציורים ישנים שלו, על גבי צילומים או על חלקי מחשב משומשים.
אלתורים כגון אלה אינם מונעים ממנו להקפיד על גוונים ודקויותיהם, בניגוד לאסכולת דלות החומר. ציור, הוא מבהיר, הוא אמצעי תקשורת. ותקשורת צריכה להיות בהירה. ביצירתו באה לידי ביטוי מובהק אמונתו כי "החיים אינם אלא התחנות שבהן אנו עוברים".
