אילנה רביב מציגה תערוכת יחיד במוזיאון לאמנות מודרנית במוסקבה
בעקבות הצלחת תערוכת היחיד של אילנה רביב במוזיאון הממלכתי הרוסי בסנט פטרבורג , בו הציגה תערוכה מקיפה מיצירותיה בחודשים אוקטובר 2007 ועד ינואר 2008, הוזמנה רביב, באופן אישי על ידי האמן הנודע זורב צ'רטלי – נשיא האקדמיה הרוסית לאמנות, העומד גם בראש המוזיאון לאמנות מודרנית במוסקבה, להציג את עבודותיה במוזיאון לאמנות מודרנית במוסקבה.
רביב זכתה להיות האמנית הישראלית הראשונה לה נערכת תערוכת יחיד במוזיאון לאמנות מודרנית במוסקבה. תערוכתה של רביב הנושאת את השם "בבואות" נערכת בחסות האקדמיה הרוסית לאמנות, עיריית מוסקבה ושגרירות ישראל במוסקבה. התערוכה נפתחה באירוע חגיגי ובמעמד נותני החסות ביום ד' 24 בדצמבר 2008 ונמשכה עד 18 בינואר 2009.
תערוכתה של רביב מוצגת במקביל לתערוכתו של צייר הפופ הנודע אנדי וורהול, המתקיימת גם היא באותה עת במוזיאון. אוצרת התערוכה: אנה דבוכיימוניה, אוצרת מחלקת התערוכות, המוזיאון לאמנות מודרנית במוסקבה.
בתערוכתה הנוכחית מציגה רביב מקבץ עבודות על נייר, משנות ה-80 ואילך, המהווה המשך לתערוכתה בסנט פטרבורג, בה הציגה עבודות אקריל על בד בפורמטים גדולים, גם הן מאותה תקופה, עבודות שעסקו בנושא נשים מן התנ"ך והמיתולוגיות השונות.
יצירתה של רביב רבת פנים, היא שואבת את השראתה ממיתוסים וסמלים הנשענים על תרבויות מן העת העתיקה, כמו גם מן היהדות "הגישה המסוגננת של אילנה רביב- גם כשהיא מעורבת באוצר עשיר ועצום של סמנים וסמלים מכילה ומשמרת ניצוץ אישי סמוי", כותבת דר' מרים אור על יצירתה.
"אילנה רביב היא, ללא ספק, אמנית שמחוברת לתקופת הפוסט-מודרניזם. היא קולטת את האמנות המודרנית כקלאסיקה קיימת ומובנית, ויוצרת בעבודותיה עולם נפרד ושונה מהמציאות המוכרת, בלי לנתק את הקשר עם האמנות של התקופות הקודמות. בעבודתה אנו יכולים לראות סמלים האופייניים לתקופות של סימבוליזם, האקספרסיוניזם ואף הסוריאליזם. האמנית עצמה מכנה את הסגנון שבו היא יוצרת "ריאליזם סינתטי", כותבת על יצירתה אנה דבוכיימוניה – אוצרת התערוכה.
ציוריה של רביב, אשר הינם פרפראזה על הגיבורות המיתולוגיות מן ההיסטוריה, הספרות והתרבות מציגים את פרשנותה האישית לדמויות הנשים המיתיות האלה המהוות לדידה גיבורות קדמוניות בעלות כוח וויטאליות המשדרות דיכוטומיה של עוצמה וחוזק אל מול פגיעות וריסון, כך מתאר את עבודותיה ד"ר אליק מישורי, במאמרו לקטלוג תערוכתה "האם הגדולה".
הנושא העיקרי בעבודותיה של רביב הוא – הנשיות, אותו דבר חמקמק שקשה להגדירו במילים זוכה בוירטואוזיות של משיכות מכחול, שימוש בצבע ורישום רגיש להגדרה מחודשת. רביב, מיטיבה לספר ספור בכל אחד מציוריה אותו היא טוענת במשמעויות וסימבולים לרוב.
בציורי הטבע שלה, בעזרת תנועות מכחול עזות וקווי מתאר ברורים של מושא הציור מיטיבה רביב להעביר לנו את חווית המרחבים והעצמים אותם היא מציירת- בקומפוזיציה ייחודית מפתיעה ומלאה באקספרסיביות.
הצבעים בציוריה עזים ובולטים בהם צבעי האדום, שחור, צהוב, כחול ולבן. העיניים אותן היא מציירת לדמויות, גדולות מלאות חיים ואנרגיה.
"הדמויות (שלה) כאילו גדולות יותר מהמקום שהיא השאירה להן על הבד. הדמויות "כלואות" במסגרות שלהן, שקטנות עליהן בכמה מידות, או שהיא בוחרת לצייר רק חלק מהגוף של הדמות – ידיים, ראש, עיניים… הקומפוזיציה מדגישה באורח סמלי את העובדה שאין שום אפשרות לתאר בדיוק את המציאות, שאינה נכנסת לשום "מסגרת" ". כותבת דבוכיימוניה,
בחודש נובמבר 2008, במסגרת ועידת ראש הממשלה ליצוא לשנת 2008, העניקה אילנה רביב לראש הממשלה לשעבר, מר אהוד אולמרט, העתק חתום מיצירתה "חזון זכריה ואחרית הימים", ציור גדול ממדים במידות 9×3 מ' גובה, התלוי דרך קבע בבנייני האומה, בירושלים.
אילנה רביב גדלה והתחנכה בתל אביב. בשנת 1980 נסעה לניו יורק שם למדה אמנות ב-Arts Students League of New York, בין מוריה הבולטים היו רוברטו דה למוניקה, ברוס דורפמן ונוקס מרטין, שהיה מורה הנערץ וגם כתב לקטלוג תערוכתה: "בבסיס אמנות הציור והרישום של אילנה רביב ישנה אותה תכונה של אמיתיות ההמחשה, המצויה בתקופה מסוימת ביצירתם של ג'קסון פולוק, האלס ומירו".
רביב השתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות בגלריות ומוזיאונים באירופה וארה"ב.
לרגל התערוכה יצא קטלוג מרהיב המכיל רפרודוקציות בצבע של עבודותיה המוצגות בתערוכה.
פרטים אודות התערוכה ניתן למצוא באתר המוזיאון לאמנות מודרנית, מוסקבה בקישור המצורף.