קונטרפונקט של מציאות כפולת פנים – שרה מלצר בתערוכה חדשה
Counterpoint of multiple existence – Sara Melzer
בית האמנים ע"ש זריצקי, בתל אביב
פתיחה חגיגית יום ה' 1.11.2012, בשעה 20:00
שני עולמות שונים מרכיבים את תערוכתה של שרה מלצר 'קונטרפונקט של מציאות כפולת פנים', אשר תיפתח בבית האמנים ע"ש זריצקי, בתל אביב, ביום ה' 1.11.2012, בשעה 20:00. הראשון: עולם ששקע מול רקיע נעול… – תבליטי דיוקנאות נטולי צלם אדם העשויים מעיסה של "קריעות" נייר האפויים עד שריפה. השני: עולם עומד וקיים – ציורי דיוקנאות על-גבי קופסאות אריזה מקרטון. אוצר: אריה ברקוביץ'.
הטריגר לתערוכה החל מאסופת מכתבים וגלויות דואר שנשלחו מפולין בין השנים 1925-1947 על ידי קרובי משפחתה של שרה מלצר לדודתה, תֶּמָה טייטלבאום, שהתגוררה באותן שנים במושב נשר. בשנת 2008, עשרים שנה לאחר מות דודתה נמסר לידה אוסף מכתבים נדיר זה ובתוכו מצאה מלצר מברק S.O.S שטלטל אותה והיווה נקודת מוצא לתערוכה. במברק זה, שנכתב על ידי דודה, מנדל ויינפלד, ב-9 במאי 1940, הוא מבקש מאחותו תמה, (שהתגוררה בישראל), שתסייע בידו להשיג אישורי עלייה לישראל לו, לאשתו ולבנו יחידו בן השנה וחצי. משקצרה ידה של אחותו להשיג את האישורים המיוחלים, הושמדו שלושת בני המשפחה, ב-1942 במחנה בלז'ץ, בפולין.
תערוכתה של שרה מלצר 'קונטרפונקט של מציאות כפולת פנים' נפתחת באופן סימבולי ובצירוף מקרים מפתיע, ב1 בנוב' 2012, במלאות 70 שנה ל"מבצע ריינהארד", שבמהלכו החלו הנאצים לפתח פתרונות הרג מהירים וזולים יותר להשמדת היהודים בתאי הגז, שקיצרו את התהליך המזוויע ל-20 דקות !!!. מחנה בלז'ץ, בו ניספו בני משפחתה של מלצר היווה אב טיפוס למחנות ההשמדה שהוקמו אחריו. המחנה החל להבנות ב1 בנוב' 1941, לפני 71 שנים. מפברואר 1942 ועד דצמבר 1942 נספו בו כ-435,000 יהודים.
העולם הראשון – תבליטי דיוקנאות מעיסת נייר – מִסְפֵּד לבלז'ץ
העובדה שמלצר עצמה ניצלה בנס מהשמדת היהודים בבלז'ץ, שעות ספורות לפני שפלש לכפר הצבא הגרמני, בעוד רבים מקרובי משפחתה נותרו ללא תקווה והושמדו ע"י הצורר הנאצי, העצימה בנפשה את הדחף לחפש אחר דרך יצירה ייחודית להבעת היגון המחלחל בדמה. בתהליך יצירתם של תבליטי הדיוקנאות הם קורמים עצמם מפיסות עיתון אפויות המרמזות על הזמן האבוד ונקרעות בידיה של מלצר כבטקס "הקריעה" היהודי המסורתי. מתוך שריפת הכבשן נבראים תבליטי דיוקנאות שנושאים עימם את מטען הזיכרון של בני משפחתה של מלצר שאבדו בתוך הזמן שחלף, כמטהרים את הנותרים בחיים מכאב ומאשמה. דיוקנאות אלו ללא צלם אנוש, יוצרת מלצר ברפטטיביות נטולת מרפא אשר רק טקס בריאתם מחדש מתוך השריפה נותן להם מענה. ביצירתה בוראת מלצר את פניהם של הנספים, אשר אבדו לעולמים בתוך המשרפות וכך היא משמרת את זיכרון היותם.
העולם השני: ציורי דיוקנאות על-גבי קופסאות אריזה
אל מול עולם הדיוקנאות נטולי צלם אדם מציבה מלצר עולם צבעוני של דמויות המצוירות על קופסאות קרטון המיועדות לאריזה. בסדרת הדיוקנאות המצוירים על גבי קופסאות אריזה מקרטון נוצרת טרנספורמציה מהשימוש המעשי של הקופסא כמְכָל אחסון, אל הפונקציה האסתטית שהיא מקבלת עם הפיכתה לאובייקט אמנותי. חוויית השימוש השונה שנוצרת מושתתת על דיאלוג ומודעות לאובייקט חדש ומפתיע, המכוון לראייה מטאפורית של הדיוקנאות כנודדים, עמוסים במזוודות ו"פקלאות", בלשונו של אבות ישורון, לארץ המובטחת, הריבונית והשבויה בתרבות הצריכה. אפשר להבין את הדיוקנאות גם בהקשר פסיכולוגי עמוק יותר, כדמויות המהלכות ומשוטטות, לפי מונחיו של וולטר בנימין, לא רק במרחב הגלוי, אלא בנפשם פנימה, תוך שיבה אל עבר, שנשכח והודחק ועולה ממקומות נסתרים למישור הקיומי, במציאות כפולת-פנים. מציאות המטלטלת בין שני קטבים: בין עולם דינאמי, חי וקיים, כניגוד מנחם לעולם הדמויות, המיוצגות בתבליטי עיסת נייר שרופים, השוקעות אל אופל השכחה הספוגה באשמה היסטורית גדולה. מבט נוסף אל הדיוקנאות יעלה הבנה כי הקופסאות עטויות הדיוקנאות הן כאספקלריה לתחושה השרויה אצל רבים מקרבנו – דמותו של קורבן הקלועה בתוך האוטוביוגרפיה שלנו, ש"מדברת " ומנהלת עימנו שיג ושיח תמידי.
