מה את רוצה ממני
זיו פלג בן-זאב
מיצב/תערוכה בסטודיו
22/04/2010 – 15/06/2010
אוצרת: נורית טל-טנא
תערוכתה של זיו פלג בן-זאב "מה את רוצה ממני" היא אינטרפרטציה אישית של האמנית על הפילוסופיה של שפינוזה ועל ספרו של פסקל מרסיה "רכבת לילה לליסבון". התערוכה עוסקת בסוגיית ה"אני והאחר" ומוצגת בחלל הסטודיו של האמנית.
במשך שלוש שנים טרחה פלג בן- זאב על בניית התערוכה, מתוך כוונה להציגה בגלריה. בסופו של דבר בחרה להציגה בסטודיו שלה. התערוכה התגבשה עם הזמן למיצב העשוי ממדיומים שונים, כמו קליגרפיה, ציורי שמן, פסלי גבס, צילומים, עבודות על נייר מטופל ועבודה על קיר, שהכנתה ארכה מספר חודשים. בתערוכה יוצגו כ-30 עבודות והיא תתפרס על שני חללים. התערוכה פורשת את תהליך ההפרדה מהאחר עקב חוסר היכולת להבין, לראות, או לפרש אותו. התערוכה מציעה אופציה של קבלת האחר, כמות שהוא, באמצעות התחברות ל "אני היוצר". המיצב של פלג בן- זאב יוצר הקבלה בין חיבור המדיומים השונים באמנות לבין חיבור מדיומים תרבותיים, כמו פילוסופיה, ספרות ואמנות. את המיצב מלווה עבודת סאונד, המבוססת על תשעה סיפורים קצרים על נשים שנכתבו על ידי פלג בן-זאב.
מספרת זיו פלג בן-זאב על תהליך עבודתה: "התערוכה הנוכחית "מה את רוצה ממני" שונה מכל התערוכות שעשיתי עד כה. היא מתרחשת "בבית שלי" הנפשי והפיזי, הסטודיו שלי. החלל הפנימי שלי, החצנה והפנמה שלי, לעולמי, לאישיותי, על כן התערוכה הזו, על כל רבדיה והתפתחויותיה היא מאוד מאוד אישית… "הסטודיו שלי הוא המוקד שלי. שם התחלתי לחבר את כל העולמות אליהם אני שייכת. את הפילוסופיה, את השירה ואת האמנות. כי אדם הוא טקסט שעושה ציור מחשבה ומביא את אלו לידי ביטוי בקו, בצורה, בצבע, בתמימות". "זה התחיל באקראי, בספר של פסקל מרסיה "רכבת לילה לליסבון" שמדבר על האחר, על חוסר יכולת של האחר באמת באמת להכיר את האני האחר שעומד מולו. על החסימה הטבעית, ואולי המשחררת, שקיימת בין האנשים. ובאקראי הגעתי לשפינוזה וראיתי שהוא מדבר על אותו הדבר, מכיוון אחר, ובאקראי היה לי שבר גדול באחת הסדנאות של האמניות שאני מלמדת, שבר עם הנשים בקבוצה, ובאקראי חברו כולם ביחד – מרסיה, שפינוזה וקבוצת הנשים לדיבור על נושא זהה".
"באופן טבעי חילק החלל את התערוכה לשניים וכך נולד המיצב. בחלק הראשון מופיעה השאלה – מהו האני והאחר? באיזה צבע הוא? מה קורה שם? האם אדם ער שם או ישן? משם עובר הצופה אל תוך עולם אגדה, שמגלם את העולם הפנימי היוצר. שם ה"אני" יכול להכיל את ה"אחר" מתוך הבנה שיש לקבל אותו כפי שהוא. שם העולם הצבעוני זורם אל תוך הדממה, שם מתפרקת המלה והופכת להברה טרם נולדה, שם אדם עומד ומתבונן ותוך כדי כך מקשיב לתשעה סיפורים על תשע נשים שהכרתי במהלך נדודי בעולם. תשע הנשים מגלמות כל אחד ואחת מאיתנו. אלה סיפורים על קנאה, רצון לאהבה, שנאה, שקט ואי ראיית האחר, שבאים מתוך דמות אחת, היא האם הראשונית שקיימת בתוך כל אחד מאיתנו, היא השורש הראשון".